מתנות קטנות!

 

 

 

 

דודים ודודות

 

דודה אורלי (אחות אימי הקטנה)

נולדה בתאריך ה- 24.10.1980 בת הזקונים, כשמה כן היא מלאת אור ושמחת חיים.

אורלי גדלה והתחנכה באותו גן ובית הספר היסודי כמו אימי.

שירתה בפרקליטות הצבא של חיל הים.

עם שיחרורה מיד החלה לעבוד, התפתחה למדה והתקדמה במסגרת עבודותיה...

חלומה היה ועודנו  ללמוד משפטים.

ב- 1.4.2008 נישאה לבחור לבה ערן המתגורר בסמוך אליה אך פלא מעולם לא נפגשו עד לאותו יום גורלי שבו נישאו בחתונה גדולה ומרגשת.

ב- 2.2.2009 נולד בנה הבכור נועם, דבר ששימח אותי עד מאוד אבל גם גרם לי לחששות שכך עד לאותו רגע היינו אני ואחי כמו ילדיה.

ב- 15.7.2012 נולדה ביתה השניה אמה.

למרות ילדיה שלה, יחסה ואהבתה אלינו לא השתנתה לרגע.

דודתי מכונה על ידי "דודה" היא מאוד מיוחדת בעבורי, ממש כמו אחות גדולה, מייעצת ומשמשת לי כאוזן קשבת, מפנקת ומרעיפה אין סוף של תשומת לב ואהבה,, וכשמה כן היא אור גדול בחיי.

מיותר לציין שאני מאוד דומה לה גם באופי ומאוד ביופי.

 

דוד בני (אח הגדול של אמא

בני האח הגדול של אמא נולד ב- 21.8.1971

למד בבית הספר היסודי רמז ולאח מכן בחטיבת הביניים אלון .

את שירותו הצבאי שירת בקרייה ובתום שירותו הצבאי למד בישול בבית הספר "תדמור"

לבני יש 3 ילדים: קורן ליעד ואלמוג

קורן בן 18.

ליעד בן 16

ואלמוג בת 11

הם לומדים וחיים בהוד השרון

בני התגרש לפני כמה שנים והקשר עם הילדים נותק

זכורה לי תקופה מקסימה איתם אהבתי והתחברתי במיוחד לקורן בנו הבכור.

כיום בני גר סמוך אלינו בכפר סבא  עם בת זוגו אילנית וביתה ים .

לבני ולי יש קשר מיוחד אני מאוד אוהבת אותו והוא הדוד היחיד שיש לי במשפחה (כל השאר בנות),ויש לנו אהבה מיוחדת אני רוכשת לו כבוד ומאוד מקווה שמשמשת לו כבת.

 

 

 

מירב זנזורי – דודה (אחות של אבא

מירב נולדה ב- 22.10.1971 בעיר בת ים, מירב נולדה שאבי ניר היה בן שנה.

למדה בבית ספר ממלכתי דתי.

בתום ירותה הצבאי בחיל הים (שירתה באותה מפקדה של אמא) למדה מירב "אדריכלות והנדסת בניין)

בשנת 1997 – התחתנה עם ראובן לאחר שנת הכרות אחת.

בשנת 2000 – נולדה ביתה הבכורה יולי

בשנת 2003 – נולדה ביתה השנייה אורי.

למירב ואבי מערכת יחסים מאוד מיוחדת, מאוד קשורים אחד לשני, גדלו יחד עם המון חברים משותפים עד עצם היום הזה.

כיום גרה מירב בראשון לציון ומגדלת את יולי ואורי במסירות רבה, עוזרת להם ותומכת בהם ומובילה אותם להצלחות.

אני ומירב מאוד דומות ומזכירות אחת את השניה בשקט הפנימי שלנו, לטענת סבתא רחלה מאוד דומות גם בתחום הלימודי, שתינו משקיעות מאוד.

מירב ואני אוהבות בעיקר "לנוח".

 

דודה קרן יהודאי (אחות הקטנה של אבא)

קרן נולדה ב- 4.6.1978, האחות הקטנה במשפחה.

דודה קרן שירתה בשירות לאומי במסגרת "ילדי פרח" ילדים עם בעיות במשפחה.

בשנת 2001 – התחתנה עם יניב

בשנת 2002 – נולד בנה הבכור תומר

בשנת 2006 – נולדה בתה רותם

בשנת 2009 – נולדה בתה הקטנה אליה.

דודה קרן הדודה המיוחדת שלי, מפנקת, מצחיקה מחבקת ומסרבת להתבגר עד היום.

מבשלת לכבודנו וידועה באפיית העוגות המוצלחות והפרווה שלה. בכל מפגש משפחתי (שקרן דואגת לארגן לעיתים קרובות) היא דואגת לעוגה ולהווי.

קרן מאפרת אותנו, יוצרת לנו תסרוקות מיוחדות ומאוד אוהבת להיות איתנו הילדים.

אני אוהבת אותה מאוד וקשורה אליה במיוחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



לסיכום.....

 

 

בתחילת העבודה יצאתי למסע מסע אל הלא נודע שחלק מהדמויות בו מוכרות כולן ,אהובות ויקרות מכל.

בתחילת הדרך יצאתי למסע קצת מבולבלת עם המון מקורות מידע הרבה דמויות ,ארצות, ותרבויות שונות אך לאט לאט כמו בכל ספר טוב נסחפתי אל סיפור משפחתי מרתק ומיוחד מעניין מפתיע מרגש כאחד.

נסעתי במנהרת הזמן אל העבר חקרתי מעט את הארצות ,הדמויות ,ונשבאתי לתוך עלילה מרתקת. כל רגע נתון בסיפור ריגש אותי,ריתק אותי, וללא ספק גרם לי להרגיש מאוד שייכת ומיוחדת במינה כי ללא ספק, זכיתי במשפחה גדולה שורשית ואהובה.

היום שהעבר הסתיים ומתחיל לו עתיד חדש אני יוצאת לדרך עם כלים ,ערכים, אהבה ,וגאווה עצומה.

 

 

 

 

"אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט עם יש לי דאגה היא חשופה כמעט אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט אם יש בי שורשים הם מתארכים לאט".....

 



http://www.easymoza.com/index.php?p=31&t=10&m=7046

 

סבים וסבתות!

 

 

סבא ג'קי (יצחק) אבא של אמא

סבי נולד ב-11.3.1947 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. למשפחה בת 7 נפשות (4 בנים ו-3 בנות), גם סבי הוא ילד סנדביץ.

סבי נקרא על שם סבו יצחק

 

ילדותו

בשנים 1953-1964 – למד בבית ספר "אליאנס" במרוקו בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון גם יחד. בית ספר מעורב בנים ובנות יהודים בעיקר.

בשנים 1964-1967 – למד בבית ספר מקצועי ע"ש "אורט" במגמת חשמל.

לאחר סיום הלימודים המקצועיים וקבלת תעודת גמר החל סבי לעבוד בחברות חשמל במרוקו.

סבי יודע לספר על ילדות נהדרת, גדל באווירה ביתית חמה ועוטפת, בבית ענק בן 6 חדרים סמוך מאוד לחוף הים, לאבי היו 2 מטפלות ערביות שדאגו לכל בבית.

את רוב שנות חייו בילה עם אביו שגידל אותו ודאג לכל צרכיו (אמו עזבה כשהיה תינוק).

השריש בו תרבות וערכים מאוד גבוהים לזולת, לדת ולחברה, יחד איתו גידל אביו את כל 7 הילדים. (על סבא רבא אלברט ז"ל אפרט בהמשך).

את בר המצווה של סבי חגגו במתכונת ביתית בבית הכנסת במרוקו ונערכה חגיגה נוספת בבית.

סבי "פינק" את חבריו הקרובים ביציאה לסרט בקולנוע.

סבא ג'קי גדל בקזבלנקה בקהילה יהודית גדולה ומגובשת, דאגו לחגוג את החגים היהודים בבית הכנסת, לא סבלו מהתנקלויות מצד השכנים הערבים נהפוך הוא היו ביחסי חברות מאוד קרובים, הוזמנו לארועים אחד של השני, ולעיתים אף חגגו חגים יחדיו.

לא הרגישו את השואה במרוקו.

סבי דיבר צרפתית, ערבית ועברית במהלך כל תקופת הילדות בגולה.

 

 

ההכרות עם סבתא מרי

בשנת 1965 פגש לראשונה סבי את סבתא מרי דרך חברים משותפים ואין ספק שמאז ועד היום אהבה ממבט ראשון הוכיחה את עצמה.

בשנת 1967 התחתנו לאחר שנתיים של הכרות וחברות משותפת אך לא קלה, סבי מצד אימי הרים קשיים מכיוון היה קפדן ופרימטיבי כאחד.

החתונה

החתונה נערכה במרוקו בביתת כנסת גדול סבתי בשמלת כלה לבנה וסבי בחליפת חתן מהודרת, בחתונה נכחו כל בני המשפחה, חברים ושכנים גם יהודים וגם ערבים.

במרוקו נהוג להביא לטקס החתונה מתנות רבות שכולן קשורות לבית כגון: מגבות, מצעים, סכום והם אכן קיבלו המון...

העליה

סוף שנת 1967 עלו סבי וסבתי ויחד עם כל משפחותיהם ארצה הם טסו ממרוקו לצרפת, כשבידיהם בגדים וחפצים אישים, את רוב רכושם השאירו מאחור.

בצרפת הם שהו חודש במלון ששימש את כל העולים החדשים המלון שכן בעיר מרסיי, לאחר חודש עלו סבי וסבתי ארצה בהפלגה ושאר המשפחה טסו לארץ הקודש.

הם עלו ארצה באוניית "דן" אוניה שהפליגה 7 ימים מצרפת לישראל באוניה היו עולים חדשים, והמון מצרים שרצו להגיע ארצה לחגוג את חג המולד.

לאחר הקליטה בארץ יש לציין קליטה "סבירה" לדברי סבי הם קיבלו דירה מעמיד בכפר סבא, ומשפחתו של סבי שהגיעו ארצה 4 ימים לפניהם (בטיסה) קיבלו דירות בירושלים.

 

הקליטה בארץ הקודש

מיד עם קבלת הדירה וההתאקלמות בכפר סבא הלכו לבקר את בני משפחותיהם משפחתו של סבי בירושלים ומשפחתה של סבתי בלוד.

בשבוע ה- 3 סבי החל לעבוד בחברה אמריקאית לאלקטרוניקה בבני ברק ומשם החליף עבודות בהתאם לדרכיו ודרישותיו.

כשהגיע סבי לארץ גוייס ל- 3 חודשי טירונות בצהל ושובץ בחיל התותחנים ומאז שירת במילואים עד גיל 45.

במלחמת יום הכיפורים גוייס סבי בצו מילואים השתתף במלחמה בגבול הצפון והיה מגוייס 6 חודשים.

כיום מתגוררים סבי וסבתי בכפר סבא סמוך למשפחתי אנחנו מאוד נהנים מיחסי הקרבה, הדאגה והטיפול המסור שלהם בי ובמשפחתי.

הארוע שהשפיע על סבי

האירוע שהשפיע על סבי היה מות אביו בשנת 1991, אשר נפטר ממחלה בגיל 70, הקשר ביניהם היה הדוק, ומכבד מאוד ופטירתו הייתה כואבת וקשה מאוד עבורו.

יחסי עם סבי

אני הנכדה השנייה ביום שנולדתי סבי לא הפסיק להתפעל מיופיי, התחברנו מהרגע הראשון. זו בהחלט הייתה אהבה ממבט ראשון....

אני מאוד אוהבת לטייל עם סבא וסבתא, ביקרנו יחד בצרפת וטיילנו בספרד, אנחנו מאוד נהנים בארוחות משפחתיות וסתם מהביחד.

לסבי תפקיד מאוד מיוחד הוא נוהג להגיע בחופש הגדול לביתי ועוטף באהבה, בדייקנות את ספרי הלימוד של כל בני המשפחה וסביב זה כמובן יש ארוחה, צחוקים ותחושה של התחדשות והתחלה חדשה.

סבתא מרי (אמא של אמא)

סבתא מרי ובכינוייה סבתוש שלי נולדה ב-21.6.1949. במרוקו בעיר קזבלנקה.

נקראת על שם סבתא שלה.

לסבתי 12 אחים (7 בנות ו- 5 בנים).

לאמא (סבתא רבה שלי) קראו רוזה ולסבא רבה קראו אלברט.

גדלה בבית חם וביתי, סביבה אוהבת ותומכת, אחים גדולים שמגדלים ועוזרים עם האחים הקטנים ולעיתים קרובות גם רבים אחד עם השני.

סבתי הלכה לגן יהודי במרוקו עם הגננת אסתר אלימלך שזכורה לה והייתה דמות מאוד מוכרת במרוקו.

למדה בבית ספר "אליאנס" במרוקו – בית ספר יהודי.

את הכתוב והקרוא בעברית למדה רק בארץ במרוקו השתמשה בעיקר בשפה הצרפתית.

סבתי גדלה בבית מסורתי שבו חגגו את כל החגים היהודים.

משחקי ילדות: בעבר לא נהגו לרכוש צעצועים ולסבתי נהגו לקנות סירים מחימר ובזה היו משחקים בבית ובחצר. וכמובן לא שכחו לשחק אחד עם השני.

במרוקו הלכה סבתי לתנועת הנוער "סקוט".

בגיל 16 החלה לעבוד בתפירה.

עיסוקים בשעות הפנאי: ים, בילוי עם חברים ומשפחה.

סיפור המשפחה בגולה

הערבים התייחסו אלינו מאוד יפה לא הייתה הרגשה אנטישמית היו קשרי חברות ושכנות מאוד טובים.

ילדים

בשנת 1970- ילדה את בנה הבכור בני

בשנת 1973- ילדה את אמי ריקי

בשנת 1980- ילדה את בתה אורלי.

סבתי גידלה את 3 ילדיה,ובשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור אמי הייתה אז בת כמה שבועות כשסבא גקי התגייס למלחמה .

סבתא שלי ואני

סבתא שלי ואני מאוד מחוברות וקשורות אחת לשניה. אנחנו גרים באותו רחוב ואני מקפידה מידי יום לראות אותה לאכול את האוכל הטעים במיוחד שלה וגם לקבל נשיקות..

סבתא שלי בשבילי היא: חברה טובה, כתף תומכת ודואגת וגם מאוד מצחיקה.

אני אוהבת לבלות בביתם מידי שבת להתפנק ובעיקר להיות במחיצתם.

 

סבתא רחלה

סבתי נולדה בארץ בשנת 1948 בתל אביב.

סבתי גדלה בילדותה בשכונת התקווה , היא למדה בבית הספר "החייל" , ואחר כך בבית הספר התיכון "אופק" .

בבית הספר למדו בכיתות רגילות בנים בנות ,סבתי אהבה את מלאכת היד , טבע ,וכל מה שקשור ביצירה .

בגיל 18 התגייסה לצבא אך מיכון שהיה מיתון בשנת 1967 הצבא שיחרר בנות , ולכן עשתה שירות לאומי בבית חולים תל השומר ב "יעל" .

לאחר השירות הלאומי סבתי התחתנה בשנת 1969 לאחר מלחמת ששת הימים. ועברה להתגורר בבית ים .

בשנת 1970– ילדה את בנה (אבי) הבכור ניר

בשנת 1971 – ילדה את בתה מירב

בשנת 1978ילדה את בתה הקטנה קרן

סבתי גידלה את 3 ילדיה , ובשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור כשסבא שלמה התגייס למלחמה .

אני מאוד אוהבת את סבתי "רחלה" בעייני אישה מיוחדת במינה נותנת את הלב והנשמה לילדה ונכדיה

 

כיף לי שהיא סבתי היא מלאת תכונות טובות ועל כן כל דקה במחיצתה היא תרומה ענקית לחיינו .

 

 

 

סבא שלמה

סבי נולד בעיר כפרי שבעירק בתאריך 2/1941.

האוכלוסייה במקום שבו גר סבי הייתה מעורבת כורדים וערבים כפריים

שעסקו בעיר במסחר. (לא היו הרבה יהודים)

סבי למד בחדר בקבוצה של בנים כולם היו יהודים, המקצעות שנלמדו ע"י המורים היו תלמוד תורה.

זמן הלימוד היה בין 6-8 שעות ביום.

העונשים שהיו: משיכה באוזן , מרביצים עם מקל על קצות האצבעות.

אבא של סבי עסק במסחר ,ואמו הייתה עקרת בית.

סבי וסבתי נפגשו בדרך זו :

סבתי רחלה הייתה תלמידה בכיתה יב' בבית ספר "אופק" בת"א.

סבי שהגיע לביקור ביתי עם אחד מקרובי המשפחה בביתה של סבתי התרשם מאוד מסבתי רחלה , והתאהב בה ממבט ראשון לא וויתר וביקש מקרוב משפחה היכרות מעמיקה ......ומכאן הפכה סבתי להיות אשתו המאושרת עד עצם היום הזה.....חחחחחח.

 

קצת על סבי בגילי

בתחילת דרכו של סבי לאחר שעלה מעירק , השתכן בקיבוץ כפר גלעדי שבצפון הארץ . בקיבוץ היה חבר בתנועת הנוער "העובד"

בפגישות בתנועת הנוער סיפרו על ארץ ישראל על המלחמות ועל הדרכים לעלייה , ושצריך לעלות לארץ ישראל

היו גם משחקים ופעילויות.

כאשר סבי היה בגילי הוא אהב משחקי כדור ,אך בעיקר לקרוא ספרים–ממש "תולעת ספרים" .

סבי עלה לארץ מפני שהעובדה שמדינת ישראל הוקמה הביאה לעלייתו והוא חשב לנכון כיהודי צעיר שצריך לעלות לארץ ישראל .

בשנת 1950 בהיות סבי בקיבוץ עבד יותר על מנת ללמוד את חיי הקיבוץ , עבודה בגן הירק של בית ספר , הלול ופינת החי.

 

חוויה של סבי מעלייתו

היה צורך לחצות את הגבול בין עירק לפרס , ומפרס בטיסה לישראל , העלייה הייתי בלתי חוקית ולכן היה צורך לגנוב את הגבול , ע"י מבריחי גבול.

הסיטואציה הייתה מפחידה מאוד ולכן סבי כילד הגיב בבכי חרדות ופחדים .

אחיו הגדול רוני ז"ל שמר עליו והבטיח לו שהם יעברו את הגבול והכל יהיה בסדר .